לא תמיד צחוקו של אדם אומר שהוא עושה כיף. אנשים יכולים לצחוק מסיבות שונות. לפעמים צחוק יכול להיות תגובה הגנתית ללחץ או נימוס.
לצחוק על בדיחה
אנשים שומעים בדיחה מצחיקה, אנשים מתחילים לצחוק. הסיבה עשויה להיות לעג לטיפשותו של מישהו אחר, למצב דו-משמעי, צירוף מקרים חריג או משחק מילים טוב.
אדם עשוי להיות משועשע בגלל סיפורו של מישהו, מהמצב המתרחש לנגד עיניו, הסצנה בסרט, המעשה במחזה או הפרק בספר.
לכל אדם מושג משלו לגבי מה יכול להיחשב מגוחך ומה לא. למישהו יש חוש הומור עדין מאוד, ולתת בדיחות וולגריות לאחר. אדם אחד מלא בצחוק רם אפילו מבדיחה מזוקנת, ואילו השני קשה מאוד לצחוק.
לכן ישנם כמה ז'אנרים הומוריסטיים. אנשים יכולים לצחוק על הטרגיקומדיה, ועל בדיחה שמתחת המותניים, וגם על פנטום, ועל שיר מצחיק. שחקנים בז'אנר הקומדיה מבקשים למצוא סגנון משלהם, וחלקם מוצאים בהצלחה את הקהל שלהם.
אירוניה עצמית
לפעמים אדם לא צוחק על אנשים אחרים, אלא על האדם שלו. חלקם יתבלבלו בגלל הטעויות המטופשות שלהם, הסתייגותם, התמימות או חוסר המזל שלהם. היכולת לצחוק על עצמך היא תכונה של אישיות בוגרת חזקה, מספקת עצמית.
בנוסף, הצחוק על עצמו מעיד על אינטליגנציה גבוהה של האדם. אך כאשר אירוניה עצמית מתמדת עוברת את כל גבולותיה, מתברר כי לאדם זה יש כמה בעיות בהערכה עצמית ובביקורת עצמית מופרזת.
הנימוס צוחק
לפעמים אדם צוחק כשהוא בכלל לא מצחיק. חיוך מנומס או צחקוק מתבקש לשלם למספר סיפורים רע שמנסה לרצות את הקהל. אחרים לא רוצים להעליב אותו ולכן מעמידים פנים שהם היו מצחיקים להקשיב לבדיחה ישנה או לבדיחה שטוחה.
מצב אחר הוא כאשר אדם רוצה לרצות מישהו ומבקש לזכות לטובתו של מישהו בכל מחיר. ואז גם הוא מוכן לפעמים לצחוק על בדיחות לא מרושלות ולשבח את הבדיחות של השנה שעברה.
צחוק היסטרי
לפעמים צחוק בלתי מבוקר של אדם ללא סיבה נראית לעין מעיד על כך שלא הכל תקין עם מערכת העצבים שלו.
צחוק רם וראוי לציון במקרה זה הופך גם לאות מצוקה וגם לתגובה הגנתית של אדם.
במצב מלחיץ, האדם עלול להתחיל לצחקק לא ברור לגבי מה. זה גם אינדיקטור לעצבים רעועים. אדם במצב זה צריך לפחות לנוח טוב.