"הדוקטרינה הסודית של ישראל" - זו נקראת לעיתים התורה המיסטית, הידועה יותר תחת השם "קבלה". זה קם בימי הביניים בצומת התורה היהודית, רעיונות פילוסופיים של ניאופלטוניזם וגנוסטיזם.
מקורם ביהדות, רעיונות הקבלה השפיעו על הוגי אירופה בתקופת הרנסנס - פרצלסוס, אגריפס נטסהיים, פיקו דה לה מירנדולה ואחרים.
תולדות הקבלה
אחד המקורות המרוחקים של הוראה מיסטית זו יכול להיחשב כ"ספר הבריאה "בעברית. השעה המדויקת של יצירת מסה זו אינה ידועה, אך היא כביכול נכתבה לא מוקדם יותר ממאה השלישית ולא מאוחר מ- VIII.
הופעתן של תורת הקבלה ככזו התרחשה במאה ה- XIII. בספרד. זה היה זה שבקסטיליה, ההוגה היהודי משה דה ליאון כתב את החיבור "ספר הזוהר", אותו העביר כעבודתו של החכם סיימון בן יוחאי, שחי במאה השנייה.
תפקיד מיוחד בגיבוש תורתו הקבלית מילא יצירותיו של הרב יצחק לוריי אשכנזי, המכונה גם ארי, שחי במאה ה -16.
בתחילה התפתחה הקבלה כדוקטרינה סודית המיועדת למעגל צר של הנבחרים, אך בסוף המאות ה- XVI-XVII. המקובל אברהם אזולאי, שגר במרוקו, הכריז על ביטול ההגבלות על לימודיו.