לאחר שחוויתי קבלה בחיי כלפי אדם אחר, אני רוצה לחוות את הרגשות האלה שוב ושוב.
אל תנסו לשנות אחרת
מנסים לשנות אדם אחר, שרוצה בכך, אנחנו לא גרים כאן ועכשיו. ברגעים כאלה אנו חיים איפשהו מחוץ לרגע הנוכחי, בו אין קרוב אלינו אדם חי אמיתי, בו האדם הקרוב אלינו אינו מי שהוא באמת. ובעולם דמיוני זה, שבו הוא שונה, כמו שאנחנו רוצים, לעולם לא נפול. בניסיון לשנות אחרת, אנו גורמים לראש לעבוד, לסתום את מחשבותינו בשאלות אינסופיות: מה, איך ומתי עלי לעשות כדי לשנות זאת?
לחיות בהווה
אנו חיים ברגע הנוכחי, אנו פשוט נהנים מנוכחותו של אחר בחיינו. ולנו בהווה זה לא משנה איזה סוג של אדם הוא. טובים או רעים, נוחים או מתנגשים, ידידותיים או מרגיזים, שמחים או עצובים. כל התכונות הללו נעשות חשובות. ברגע הנוכחי אני ואהובתי - אנחנו פשוט. חוסר מידת הייחודיות.
ברגע הנוכחי, כאן ועכשיו, אהובנו שלם, הוא כזה שהיה כל חייו וחיים רבים לפני כן. ברגע אחר הוא כבר יהיה יושרה אחרת, מכיוון שהחיים נמשכים, האדם משתנה, וכל רגע החיים שלו מביאים לו משהו חדש. אבל הוא יישאר אותו אדם.
אני והשני ייחודיים והוליסטיים
הוא נשאר עצמו, נשאר ייחודי. יש לו מחשבות משלו, איתן אנו יכולים להסכים או לא. יש לו אנרגיה משלו, איתה אתה יכול לגעת ולהתמזג. יש לו חוש הומור מיוחד, ואנחנו יכולים להחליף בדיחות ולהבין אחד את השני. יש לו נשמה משלו, לתוכה אנו יכולים להביט אל תוך נשמתנו. יש לו שומות, ואנחנו יכולים להשוות אותן לשלנו. או פשוט להתפעל מהם כאן ועכשיו.
קבל ושמח
קבלת דבר אחר, אנחנו לא נלחמים עם שום דבר, אנחנו לא מנסים לשנות שום דבר, לתת הערכה, להיות כפופים לרצוננו או לצייר אותו מחדש. במצב של קבלה, אין לנו משימות בלתי אפשריות. אנחנו רק צופים. במצב של קבלה, אנו, כמו שלא היו מעולם, בקשר עם האחרים הקרובים שלנו. אנו רואים אותו כמו שהוא. אנו רואים אותו במבט ברור וצלול.
מצב הקבלה גורם לנו להיות מאושרים, ממומשים והוליסטים, מכיוון שברגעים כאלה היקום נמצא בקשר עם היקום.