קלפטומניה היא הפרעה פסיכולוגית, הבאה לידי ביטוי ברצון מתמיד להתאים משהו השייך לאדם אחר, או במילים אחרות, לגנוב. יתרה מזו, למושא הגניבה לרוב אין שום ערך מהותי, אך לעיתים לא ניתן להתגבר על הרצון להכניס דבר לכיסכם.
זה אולי נשמע מוזר, כמעט לא ייאמן, אך לרוב קלפטומניה מתפתחת דווקא אצל אנשים החיים בשגשוג ורווחה ובעיקר אצל נשים. ישנן כמה סיבות לכך והן "גדלות", כפי שקורה בדרך כלל בפסיכולוגיה הקלינית, מילדות. ילדים, כמו מגפיות, נוטים לחקור דברים לא מוכרים ומושכים עבורם, אך לפעמים, מפלרטטים, שוכחים למקם אותם או להחזיר אותם לבעלים. עם הזמן, אם לא תעירו הערות, שכחה כזו יכולה להפוך להרגל או, אם נותרה ללא עונש, הילד יתחיל לקחת משהו ללא דרישה כבר במכוון. עם הזמן זה הופך לסוג של בידור, שקשה לסרב לו אפילו עם הגיל. כמו כן, מרבית התינוקות, במיוחד בנות, אוהבים למשוך תשומת לב. אם להורים חסר תשומת לב, צריך לעשות משהו כדי להשיג את זה באופן מלאכותי, גם אם מדובר בנזיפה או בעונש. זה לעתים קרובות המקרה במשפחות עשירות, כאשר עקב עבודה שמביאה כסף, למבוגרים אין זמן לבעיות פסיכולוגיות של צאצאיהם. זה קורה בצורה אחרת: המשפחה לא עשירה במיוחד, והילד אוסף את כל מה שרע "ביום גשום". בבגרותו, לאדם יש הכנסה טובה, והרגל של הילד לאחסן הכל נשמר. יהיה זה ככל שיהיה, האינסטינקט של הקלפטומניה גובר על קול הנפש ומתבטא בצורה של מצב אובססיבי. לרוע המזל, למרות שקלפטומניה נקראת מחלה, אין לה שיטות טיפול רפואיות, ופסיכותרפיסטים מתקשים להילחם בה. טיפול ארוך טווח עוזר רק בחלקו ובתנאי שהאדם עצמו רוצה בכנות להיפטר מתלותו. המגוון היחיד של הפרעה זו הניתנת לריפוי מוחלט הוא מה שמכונה "קלפטומניה רגילה", כאשר המטופל גונב לא במודע, אלא כאילו מתוך הרגל.