מעטים חושבים, אך לכולם מרחב אישי משלהם. אצל החיה היא שלו, אבל אצל האדם שלו ובכל אחד זה שונה. לאנשים יש דברים ואינטרסים משלהם, הרבה בעלי חיים תופסים מרחב אוויר כלשהו סביבם כמרחב אישי. אנשים רבים מבלבלים בין מרחב אישי לבין החיים האישיים בקטגוריה, אך זה לא כך.
טריטוריה אישית, גם אצל בני אדם וגם אצל בעלי חיים, מתרחבת או מתכווצת, בהתאם לנסיבות. אצל בעלי חיים, שטח עם רדיוס של 50 ק”מ ואף יותר יכול להיחשב כמרחב אישי. אצל אנשים המרחב האישי תלוי איפה הם גרים, אך עבור אותם בעלי חיים, מושג המרחב האישי תלוי בסביבתם, הגרים בגן חיות כקבוצה שלמה, הם מחשיבים מרחב אישי רק כמה מטרים סביבם, ומוסבר על ידי צפיפות גבוהה. כלומר, אצל בני אדם, המרחב האישי נקבע במידה מסוימת על ידי הלאום, אצל בעלי חיים - מאזורי בית הגידול שלהם.
הצורך במרחב אישי הכרחי לכולם, כצורך בתקשורת, תשומת לב ואהבה. למישהו יש צורך צר, מישהו רחב יותר. היפנים מורגלים בצפיפות, אנשים אחרים רגילים יותר לחלל. בבתי כלא, לאנשים יש צרכים מרחביים יותר מרובנו. מכיוון שהם חייבים, כמו בעלי חיים, כל הזמן להגן על המרחב שלהם. ראוי לציין כי המרחב האישי, כמו גם מרחק התקשורת, תלויים ישירות בחרדה האישית של האדם. לכליאה בודדת, שבמהלכה איש לא פולש לטריטוריה האישית של האסיר, יש לו השפעה מרגיעה.
לפיכך, מתברר כי מרחב אישי נחוץ גם לאנשים וגם לבעלי חיים כדי לשמור על אינדיבידואליות. כמובן שצריך להתגבר על מחסום המרחב האישי, אך עדיף לעשות זאת בהדרגה, באופן לא פוגע, באופן חיובי. כך שזה לא גורם ללחץ לבעל החיים או לאדם, וברגע זה נשמרת תחושת ביטחון.