כולם רגילים לתפוס אשמה כתחושה. המאמר מציע לבחון אשמה מנקודת מבט אחרת, הפותחת אפשרויות ויישומים חדשים בחיים.
רוב האנשים חשים אשמה. בחברה בשלב זה של התפתחות, אשמה מוצגת כתחושה חיובית. אם אדם מרגיש אשם, אז יש לו מצפון, יושר, טוב לב, עדינות וכדומה.
לאדם נזקפת דימוי חיובי, שלרוב סובל ומקבל שכר על כך בצורה של הכרה בזולת. תהליך הסבל עצמו אינו נראה לעין ומתרחש בתוך האדם עצמו, מביא לא רק ייסורים, אלא גם ירידה בהערכה העצמית והופעת הספקות לגבי המעשים המחויבים, מה שמוביל להתפתחות של חוסר החלטיות ולסבלנות של הלא נעים. התמונה המלאה מתגלה כי רגשות אשם כלפי אחרים מביאים הנאה, ועבור האדם עצמו מביא לא נעים.
אני מציע לשקול אשמה כמדד לחזון של סיטואציה או דימוי עצמי. כשאדם מאשים את עצמו, הוא מפנה את תשומת ליבו לחולשות שהוא רואה כחסרונות, ואינו מתייחס לחוזקותיו ומתעלם מהן. אז אדם רואה רק חלק ממצב או דימוי עצמי, אך אינו תופס זאת כמכלול.
תחושת אשמה היא אינדיקטור לכך שאדם תופס רק חלק ממשהו, אין תפיסה הוליסטית של תמונת העולם. לכן, בכדי להסיר אשמה, עליכם להרחיב את תפיסתכם את העולם. הרשה לעצמך לשקול סיטואציה או דימוי עצמי לא רק באמצעות שלילי, אלא גם באמצעות חיובי. במצב זה הוא טוען בזוגות: האחד שלילי והשני חיובי.
תפיסה כזו של העולם תאפשר להבין שהעולם אינו רע ואינו טוב, הוא פשוט כפול, שבו הרע אינו יכול להתקיים ללא טוב ולהיפך. בהדרגה, התפיסה תתחיל להתרחב ותמונת הקיים תיתפס כשלם, מה שיוביל להופעת נוכחות השונות בפתרון המצב, ממנו יכול האדם לבחור את הטוב ביותר עבור עצמו.