ישנם אנשים שאוהבים לרכל ולדון באנשים אחרים מאחוריהם. שטיפת העצמות והמסת שמועות בהיעדר האובייקט הנדון מעניקה להן הנאה מיוחדת, אך מה גורם להן לעשות את המעשים הלא מכוערים האלה? ישנן כמה סיבות לכך.
מה מעורר את הדיון?
ראשית, הדיון באדם שמאחוריו מאפשר לרכילות להרגיש משמעותי וסמכותי יותר בעיני הקהל. זה נובע גם מהקנאה הרגילה, הרצון להשיג מעמד של האדם המדובר והסובלימציה של רצונותיו ביחס אליו. רכילות על מישהו מגבירה לעיתים קרובות את ההערכה העצמית של הרכילות ומעניקה לו את האפשרות לצמוח בעיני עצמו, כמו גם להשיג כוח חלופי על המוניטין של האדם המדובר.
לעתים קרובות, בעזרת רכילות, אנשים מצדיקים את החסרונות שלהם - מכיוון שאחרים הם מתעצבנים בדיוק מאותן תכונות שהם לא מוצאים (או לא מכירים) בעצמם.
לא הסיבה האחרונה לדיון היא הרצון לרצות את בן השיח. לאחר ששיתף סוד עם מישהו, הרכילות הופכת אוטומטית לאדם שבבעלותו מידע חשוב, אותו החליט להפקיד בידי בן השיח, ובכך מבדילה אותו מהרוב. ככל ששמועות רבות יותר מפוזרות על ידי הרכילות, כך הן חשות יותר בטוחות, תומכות באגוצנטריות שלהם ולעיתים קרובות זוכות להערכה לידע של אדם זה או אחר בענייניו האישיים.