יחסי הגומלין של התוקפן ושל קורבנותיו הם נושא המחקר של ענף מיוחד בפסיכולוגיה - קורבנות (מל"ט קורבן - "קורבן").
פסיכולוגים המתמחים בתחום זה מציינים את נפגעי האלימות במשפחה לחץ נפשי ופיזיולוגי, תחושת פחד הולכת וגוברת, ייאוש וחוסר אונים, שינויי אישיות עמוקים, כוונות אובדניות. מומחים פיתחו כמה המלצות למתן עזרה ראשונה (דחופה) לקורבנות, ובהמשך, במטרה להתגבר על המצב הקיים.
ראשית, קורבן האלימות במשפחה צריך לדבר, לספר לאדם שהרוויח את אמונה על מצבו המשפחתי. אם הצלחת להניע אותה איכשהו לעשות זאת, אתה כבר יכול לדבר על הישג כלשהו - אחרי הכל, לרוב הם לא מפיצים אלימות במשפחה, חשים בושה, אשמה, פחד שהתוקפן יכיר את השיחה. על בן השיח לא "ללחוץ" על הקורבן, לדרוש לספר הכל בבת אחת. לאחר שתוודא שהיועץ אמין, הקורבן עצמו יפתח עוד ועוד דוגמאות לאלימות ולחוויותיה.
בשום מקרה אסור לנסות לדבר עם האנס: הוא ייקח את זה רק כעובדה שאדם התלוי בו התלונן בפני מישהו. אין זה מקובל להטיל את האשמה על הקורבן בחוסר הגנה, חוסר יכולת להילחם. אהדה שהובעה טקטית תעזור לקורבן לתפוס את עמדתו כמשהו לא נורמלי ותמריץ אותו לחפש דרכים לשנותה.
