אנשים יודעים על קיומם של אנשי זאב מספר רב של סיפורים, מיתוסים ואגדות. אך לא כולם יודעים שישנה מחלה בה אדם מתחיל להתייחס אליו כאל זאב, לרוב זאב, וחווה סדרה של תחושות ורגשות המצביעים על מחלה. מחלה זו היא ליקנתרופיה, והשם נובע ממיזוג המילים "זאב" ו"אדם "בשפה היוונית העתיקה.
מחקרים שנערכו על חולי ליקנתרופיה הצביעו על כך שרובם השתמשו בתרופות ספציפיות, תרופות, מרוחות במשחות, כביכול גרמו לשינוי בגוף ונתנו כוח-על, אולם נתקלו במקרים שונים לחלוטין.
עובדות היסטוריות
בימי קדם תוארו מקרים של מחלה זו, מתוך אמונה שלפי תיאוריה אחת ישנם ארבעה סוגים של נוזלים אצל אדם (דם, ריר, מרה, מרה שחורה או מלנכוליה), אשר, בהיותם בחוסר איזון, מובילים למספר מחלות ויוצרים דמות. עודף מרה שחורה מוביל לליקנתרופיה, וגורם להפרעות נפשיות, הזיות, דיכאון וחוסר שפיות.
באחד המסכמות של ימי הביניים היה תיאור של "כלבת זאב" או ליקנתרופיה הנגרמת על ידי מלנכוליה. חיוורון של העור ובמיוחד הפנים, הלשון היבשה, אובדן הראייה, תחושת חוסר לחות וצמא קבוע נחשבו לסימנים אופייניים לשיגעון.
חולים עם ליקנתרופיה עצמם דיברו על תסמינים אופייניים: חום, כאב ראש מטורף, צמא מתמיד, קוצר נשימה, הזעה, נפיחות בגפיים, כיפוף אצבעות הרגליים, שהפכו לציפורני זאב וחוסר יכולת לנעול נעליים כלשהן. היה גם שינוי תודעתי מוחלט, הופעת פחד נורא, קלסטרופוביה, התכווצויות הושט, צריבה בחזה.
החולים לא יכלו לדבר והשמיעו קולות דלילים, הם רצו להתקדם על ארבע, לנהום ולנשוך, והתחילו בהדרגה להפוך, להיות "זאבי זאב", לתקוף אנשים ורצו לנגוס בעורק ולשתות דם. לאחר מכן נותר כוחו, והמטופל נפל לישון במשך מספר שעות.
ממצאי היום של הרופאים מראים כי ליקנתרופיה היא מחלה נפשית. יחד עם זאת, אדם סובל מצורה מיוחדת של הפרעה הזויה ומציג את עצמו כחיה, לרוב זאב. בפועל, יש דוגמאות אמיתיות לחולים עם ליקנתרופיה, כאשר התנהגותם השתנתה ללא הכר, והם באמת הפכו לחיות מדומיינות.