כידוע, בעולם אין שני אנשים זהים לחלוטין. אפילו לתאומים, שמבלבלים כל הזמן על ידי חברים, יש אופי משלהם, עולמם הפנימי שלהם. כמובן שכולנו שונים זה מזה, אבל מה בדיוק נותן לנו ייחודיות וחדויות לאחרים?
מאז ימי קדם, הרעיון של "אישיות אנושית" עורר עניין אמיתי מצד הוגים, פילוסופים, עובדי תרבות ואמנות, כמו גם בני תמותה רגילים. בזה אחר זה הוחלפו כל מיני מושגים לגבי מהי אישיות אנושית וכיצד היא נוצרת.
נכון להיום, למונח "אישיות אנושית" יש פירושים רבים שכל אחד מהם אינו חסר שכל ישר. אדם נקרא אינדיבידואל שהממש את האינדיבידואליות שלו, ואדם ניחן בתודעה, ואדם אינדיבידואלי.
פסיכולוגים, הדנים במושג "אישיות", פירושם קודם כל גרעין מסוים המשלב את כל התהליכים הנפשיים של אדם מסוים למכלול יחיד, המעניק להתנהגות אנושית אופי יציב ועקבי. לכן בפסיכיאטריה זהותם של פושעים, חולי נפש, וגם אנשים עם יכולות חוץ-סנסוריות נמצאים תמיד תחת פיקוח מיוחד. מדענים מנסים לזהות באופן ניסיוני כיצד הנפש של אנשים בקטגוריה זו שונה מנפשם של אנשים רגילים. אם כי, כמובן, האישיות של כל אדם מייצגת תחום עצום למחקר.
עד היום הוכח כי אישיותו של אדם נוצרת בהדרגה רק בתהליך של תקשורת ופעילות. לגדל מחוץ לחברה, אין לאדם האנושי שום סיכוי להפוך ולהתפתח. יתר על כן, הסביבה החברתית ממלאת תפקיד חשוב, אך רחוק מהתפקיד היחיד בתהליך היווצרות האישיות. לכל אדם יש גם תכונות ויכולות מולדות (ביולוגיות), אפשר לשער על התרחשותן בלי סוף. לדוגמה, מדענים עדיין לא יודעים לבסס כישרונות אנושיים מולדים מנקודת מבט הגיונית ומדוע ילד נולד עם סוג מסוים של מזג שאינו משתנה לאורך החיים.
במילה אחת, מהי אישיותו של אדם זו שאלה עצומה באמת, שהידיעה שלה נידונה להתפתחות שלאחר מכן, כל עוד האנושות קיימת.