המתחם הפסיכולוגי הוא מערכת של ייצוגים, מחשבות, רגשות וגישות של אדם כלפי עצמו שאינם תואמים את המציאות. רוב העיוותים הסובייקטיביים מגיעים מילדות, כאשר הילד, כמו ספוג, סופג את דעותיהם של מבוגרים משמעותיים ואינו יודע כיצד להגן על עצמו.
ישנם 5 מקורות עיקריים לתסביכים:
- משפחה הורים הם האנשים החשובים הראשונים עבור ילד. הם נותנים לתינוק רעיונות ראשונים על עצמו ועל העולם בכללותו. זה תלוי בהם איך הילד יתפוס את המציאות שמסביב: להרגיש אהוב ומשמעותי, או תמונה שבה אף אחד לא זקוק לו תתיישב לצמיתות בתפיסת עולמו.
- הילד גדל, סביבתו מתרחבת, חברים מופיעים. ברגע בו דעתם של החברים הופכת חשובה יותר מההורה (גיל המעבר), סמכות ההורים דועכת לרקע. ובני נוער עם רקע הורמונלי סוער, שלא מבינים את המציאות של מה שקורה, לוקחים על עצמם אמונה על כל מה שנאמר עליהם.
- המחצית השנייה משפיעה על השקפת העולם גם בבגרותם. אישה דחויה יכולה להחליט בקלות שהעניין ביופייה הלא מספיק ולהאמין בזה לנצח. זו הסיבה שכשאדם נאהב ומורם לכן הוא פורח, משתנה בעיניים בכיוון חיובי.
- הסביבה החברתית ממלאת תפקיד חשוב לא פחות. אדם שואף לאחידות, להראות ש"אני זהה לך ", להתקבל, להימנע מדחייה וגירוש מהקבוצה הרצויה.
- וגם אדם לפעמים מאבד את עצמו לסבל בגלל תכונותיו האופייניות, חינוך ודמיון מפותח.
לסיכום כל האמור לעיל, ניתן להסיק כי קומפלקסים הם ייצוגים מעוותים של עצמו, לאחר שהתקבלו מאחרים והתקבלו כאמת.